את ה- 11 באפריל 1974, יוסף שטרית לעולם לא יישכח. ביום שחור זה, הוא שכל חלק מתוכו. בני עוולה חדרו לביתו בקריית שמונה ורצחו באכזריות ובתאוות דם, את אשתו פאני בת ה- 30 הי"ד, ואת שלושת ילדיהם: יוכבד בת ה-12, אהרון בן ה-8 מרדכי בן ה-5. המוות לא דפק רק על דלתו, אלא גם אצל שכניו וחבריו. בבניין שבו התגורר וכן בבניין הסמוך, כל משפחה איבדה חלק מיקיריה. 18 אנשים תמימים, חיים שלמים בחיק המשפחה, נגדעו ברגע שטוף שנאה- ביניהם ילדים, נשים, זקנים וחיילים. אך בדומה להשקפת עולמו, יוסי בחר למצוא נקודת אור בטבח הנורא הזה. ביתו איריס בת ה-9 באותה העת, נותרה הניצולה היחידה, שריד אהוב למשפחה מפוארת שקמלה. התפקיד שלי היה להוביל את הגיוס בעזרת אסטרטגיה, ניהול הקמפיין, קריאייטיב ורתימת קבלני משנה בהתנדבות למהלך
מבוגרים, הורים, גילאי 20 -30, אזור בת ים והסביבה
אין בית בישראל שלא חווה שכול, או מכיר מישהו שחווה אותו. על ישי תרומתכם לבניית בית הכנסת תרוויחו את הניצחון הפרטי שךכם על הכאב, השכלול והטרור
פונה לרגש, משדרת שכול עם תקומה, עצב ותקווה, לצד אלטרואיזם
כל הזכויות שמורות לאבחי לוין @ Avihai Levin ול- Com & Sense Media