אי שם בשנת 2009 סיפר גורו אפיון חוויית המשתמש, ג'ושוע פורטר, בבלוג האישי שלו על מקרה שהתרחש לו. לאחר שהוא עמל על פיתוח טופס תשלום לאתר מכירות כלשהו, הוא החל לקבל שגיאות רבות שקשורות לכתובת מגוריהם של המשתמשים באתר. עניין, קריטי שלעצמו כאשר מדובר באתר מכירות, שתכליתו העיקרי הוא רכישת מוצר ושליחתו לכתובת ספצפית.  

השגיאות, שחזרו על עצמן רבות, הובילו את מיודענו לצלול לנתונים, לחקור ולגלות כי הן חלו בלא פחות  מכעשרה אחוזים מכלל העסקאות שנסגרו. עניין שמעורר דאגה בשל הנזק הכלכלי שנוצר. במקביל לנזק התדמיתי – תודעתי כתוצאה מחווית לקוח שלילית.

פורטר התבחט רבות בנושא ובעיקר בשאלה כיצד עליו לנהוג. לבסוף הוא החליט לעשות מעשה- להוסיף משפט, מעל לשדה הכתובת המדובר. כן, משפט. כאשר מיודענו כבר הפיק לקחים מטעויותיו, ועל כן הוא ניסח אותו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ובו הוא ביקש מהמשתמשים בצורה ברורה ומפורשת, להזין את הכתובת הספציפית שמקושרת לכרטיס האשראי. והתוצאות לא איחרו לבוא. בן לילה המשוואה התהפכה, והעסקאות חזרו להתבצע כסדרן. לדבריו הבעיה נעלמה לחלוטין. בשל כך, קוננה מוחו מחשבה. מחשבה שהוא היה מחוייב לשתף בה את קוראיו – "מילים קטנות, שמופיעות במקום ובזמן הנכון, משנות לגמרי את חוויית המשתמש". בפוסט מטעמו שלא איחר לבוא, הוא גם נתן למילים הללושם: מיקרו-קופי. 

שכוונתן היא יצירת הנעות נכונות לפעולה עם הגולש. שיכולות לכלול מתן הנחיות, הסרת חסמים שמעכבים אותו לבצע המרה או ורכישה. ובעיקר לעודד אותו לשוב לאתר או לאפליקציה, ע"י השארת טעם של עוד, בשל חווית משתמש נעימה, שתגרום לו להתגעגע.